את עולם ה׳אפס פסולת׳ גיליתי רק לפני כמה חודשים בזכות הסרטון הזה. חשבתי שאני אקולוגית למופת, עד שגיליתי שהפרדת אשפה לא באמת ממרקת את המצפון. 

כל-כך התרשמתי מהGirl Boss הזו - גם מנהלת עסק, משנה את העולם, לא מייצרת פסולת, ועם עור פנים שרק ניתן לקנא בו.

אם היא יכולה, אז אני יכולה לפחות לנסות.

מסע הגילוי היה מלא זעזועים, אכזבות ובעיקר נתן להכל משמעות חדשה. 

גיליתי שכוס קפה חד-פעמית עשויה מציפוי פלסטיק, שתעשיית הטקסטיל אחראית לכל-כך הרבה זיהום והרס הטבע, שאדמה, אוויר ומים נקיים הולכים להיות משאב נדיר, שדבר כל-כך קטן ומיותר כמו קשיות שתייה אחראי למוות של צבי ים וחיות ימיות, ובעיקר - שתרבות הצריכה שלנו מבוססת על רגעי הנאה קצרצרים, והנהנים האמיתיים, הם קומץ קטן של בעלי אינטרסים.

ואז הגיע תורם של שינויים משמחים -

הקפה טעים יותר בכוס הרב-פעמית שלי (שמעוררת התלהבות בכל פעם מחדש בקרב הבריסטות), ארון הבגדים המשיך להתחדש בלי להזיק לחשבון הבנק, הטיולים לקומפוסט השכונתי נהיו תכופים יותר והטבע נהיה מוערך ונוכח יותר.

מתוך האינסטגרם שלי 

השלב שאחרי האופוריה, הוא איך לא, הדאון. עם המודעות, פתאום כל קש וכל חתיכת פלסטיק קטנטנה נהיו בולטים וצורמים. החלה לחלחל התובנה, הכה מובנת מאליה, שכל מה שאעשה, זו טיפה באוקיינוס אינסופי של ביזבוז, זיהום ופשוט חוסר איכפתיות.

למה בתי-קפה מוציאים כוסות מים עם קשיות? למה לא אכפת להם?

למה העירייה לא מאפשרת הפרדת אשפה אחידה ויעילה? הם לא יודעים את הערך שבמיחזור?

איפה תפקידה של הרגולציה בחגיגת החד-פעמי? האם האינטרס העסקי חשוב להם יותר מהטבע שלנו?

האם הם לא יודעים, לא חושבים, ואולי בכלל לא אכפת להם? ואם כך הם נוהגים, מה משנה הכוס החד-פעמית שחסכתי, שקית הניילון שלא לקחתי, והמוצרים שלא קניתי?

כאן דווקא מקומה של הפרגמטיות להיכנס. נכון, הכל מדכא להחריד, ואיזה עולם אנחנו משאירים לילדים שלנו ואילו אסונות סביבתיים-חברתיים ידרשו כדי להביא לשינוי משמעותי. אבל החלטתי להתמקד בכאן ועכשיו, במה אני יכולה לעשות, כי אני כבר מודעת, ולכוס החד-פעמית אני לא יכולה לחזור כמו גם לקניות בקניון, לטייק-אווי מדי שבוע ושאר תענוגות מפוקפקים. ההרגלים החדשים הכניסו ליומיום יופי ואסתטיקה, מינימליזם, ובעיקר משמעות ועניין.

אם עדיין עולה השאלה האם לא כדאי להמתין לשינוי מצד הממשלה - התשובה הפשוטה היא - לא. תהליכים ברמה ממשלתית, ואף עירונית, הם תהליכים ארוכי טווח, שדורשים אינסוף אישורים ואישרורים. מה גם, שהם כפופים לשלל אינטרסים ולחצים. אם נמתין להם, המצב ימשיך להידרדר בקצב הולך ועולה. רצוי גם להיזכר שיוזמות רבות מגיעות מלמטה, bottom-up, grassroots או איך שלא תגדירו אותן, ולא תמיד צריך לחכות למיינסטרים שיחליט לשנות כיוון.

לפעמים דווקא השינויים הקטנים, היומיומיים, יכולים ליצור אדוות הולכות וגדלות של שינוי. לכו תדעו עד לאן האדווה שלכם תגיע.

"I am only one, but I am one. I cannot do everything, but I can do something. And I will not let what I cannot do interfere with what I can do."  

Edward Everett Hale