הנה נודה על האמת: הארון שלנו מלא בהמון בגדים שאנחנו לא צריכות. הבעיה הזו היא מנת חלקן גם של אלו שקונות רק ״כשצריך״, צרכניות למופת לכאורה.

אז למה בעצם אנחנו לא מצליחות לצמצם את נפח הארון, למרות כל המודעות והרצון? הרי לא באמת צריך כל כך הרבה בגדים כדי למצוא מה ללבוש בכל יום.

לתופעה הזו סיבות רבות, ובפוסט הזה ניגע בחלק מהן.

אנחנו זקוקות לבגדים למגוון צרכים; הבגדים שאיתם אני מסתובבת בבית, הם לא הבגדים שאיתם ארצה לקפוץ לסידורים. והבגדים שאבחר ללבוש כדי להרשים בראיון עבודה, לא בהכרח ישמשו אותי כשאתחיל לעבוד. ועוד לא דיברנו בכלל על בגדים ליציאה לדרינק, בגדים לחודשי מאי-יוני העמוסים בהזמנות לחתונות… הרשימה לא נגמרת לעולם.

מכיוון שלא הכל פרקטי בחיים, ובגדים אנחנו כנראה קונות הרבה יותר מהרגש ופחות מידי מהשכל, אנחנו מתחדשות בעוד ועוד פריטים כדי לגוון ולא לשעמם את עצמנו.

הבגדים שאנחנו בוחרות ללבוש לא משמשים אותנו רק ככיסוי,  או רק בכדי להתאים עצמנו לסביבה החברתית שלנו. הבגדים שלנו, בין אם במודע ובין אם לא- הם כלי לביטוי עצמי.

לא הגזמנו? בדיקה פשוטה תוכיח את הטענה: גשי לארון הבגדים שלך. אתרי פריט שאת כמעט ולא לובשת, ששוהה בארון למעלה משנה. כעת, נסי להיזכר למה קנית אותו? אולי קיבלת אותו כמתנה? מדוע הפריט עדיין בארון שלך?

אין כמו דוגמה אישית ולכן אספר לכן משהו קצר עליי: את קימונו המשי ה*מושלם* הזה קניתי מהמעצבת הישראלית ״נפתול״. חברה הביאה אותו לתשומת ליבי, והנה כבר הושפעתי מדעתם של אחרים. כבר אמרנו התאמה חברתית?

כצרכנית נבונה סרקתי קודם את המלתחה שלי ושאלתי את עצמי: האם יש לי פריט לבוש דומה? האם הקימונו הזה יהווה ערך מוסף לארון הנוכחי שלי? כל התשובות הצדיקו את ההחלטה שכבר קיבלתי (ברור שלקנות) ושיקולי חיסכון ופרקטיות לא באמת נלקחו בחשבון.

ועכשיו ל״מבחן״:  מתי הפריט נקנה? לפני כשנתיים.

כמה פעמים הוא נלבש מאז? להערכתי כ-3 פעמים.

האם אני מתכוונת למסור או למכור אותו? בשום פנים ואופן לא.  הוא הרי מיוחד במינו, זו הסיבה שקניתי אותו מלכתחילה. המסקנה? בגדים הם לא רק עניין פרקטי, הם עונים לנו על צרכים פסיכולוגיים שונים ומשונים, שאם נתחיל לנתח אותם לא יהיה לנו זמן בכלל לקנות פריטים נוספים :)

לסיכום- כמו בכל דבר, אין כמו איזון. ניתוח מדוקדק האם אני *באמת* זקוקה לפריט או לא, הוא כנראה השיטה הנכונה. אבל האם אני באמת יכולה בכל פעם לשאול את עצמי שאלות מסוג זה? אולי לפעמים אפשר סתם ליהנות ולא לחשוב יותר מדי?

אם נקנה רק לפי הדחפים שלנו , נטבע בפריטים שאין לנו מה לעשות איתם, ואי אפשר לשכוח שעל הדרך בזבזנו גם כסף ומשאבי טבע, יחד עם השלכות סביבתיות וחברתיות.

מה התשובה? אין אחת כזו, כל אחת בוחרת את הדרך שנכונה לה. וכמו בכל דרך, יש פשרות, לפעמים על חשבון הספונטניות ולפעמים על חשבון העקרונות.