מתנות מרגשות בעטיפות יפות לא חייבות להיות חדשות. (תמונה unsplash)

עם השנה החדשה שהתחילה, העונות המתחלפות, יש תחושה של התחדשות באוויר. יש מי שמצהירים על החלטות חדשות לתשע"ט ויש מי שקונים בגדים חדשים במיוחד לחג.

מי קובע מה נחשב לחדש

המילון מגדיר בדרכו היבשושית, כי חדש הוא דבר ש"נעשה, נוצר, או נמסר בזמן האחרון", או "נמצא במצבו המקורי, לא משומש". נראה שזו הגדרה קצת מצומצמת, שמפספסת את מהות 'החדש'.

דירה שעברנו אליה, תהיה בית חדש עבורנו לפחות לתקופה, גם אם מדובר במבנה בן 80 שנים וגרו בו עשרות אנשים לפנינו.

אהבה חדשה יכולה להתחיל בין שני אנשים שמכירים כבר שנים, ופתאום רואים אחד את השני או השנייה בצורה אחרת.

אם נחשוב על זה רגע, כל דבר שלא הכרנו קודם, הוא חדש. חוויה, תחושה או חפץ שמפתיעים, מלמדים, נותנים נקודת מבט אחרת ומוציאים משגרה.

יכול להיות ש'החדש' תלוי בעצם בנו, ובאופן בו אנחנו מסתכלים על הדברים?

עטיפות וריגושים

תרבות הצריכה שבה אנחנו חיים, לימדה אותנו להוקיר את החדש והמנצנץ ולחפש אותו בכל מקום. לעומת זאת, הישן נתפס כפחות טוב ונחשק. כמו מתוך תיכנות, אנחנו אוספים עוד ועוד חפצים בתוך ניילונים מרשרשים ורודפים אחר חוויות חדשות בלי להתעייף.

לא כל הנוצץ חדש. (תמונה unsplash)

לא נשקר, יש משהו מהנה בתחושת החדש. לפעמים עצם קריעת נייר העטיפה מרגשת יותר מהמתנה עצמה. הציפייה, הסקרנות והרצון לראות ולגעת במשהו שלא הכרנו קודם הם מספקים, גם אם לזמן קצר. החזרה למרדף אחר הדבר החדש הבא לא מאחרת להגיע והחפצים החדשים ממשיכים להיערם, לרוב בלי למלא צורך אמיתי.

אז מה הבעיה בכלל? תרבות הצריכה הזו גובה מחיר כבד מהטבע, חיות ואנשים, בעיקר ממדינות מתפתחות ונחשלות. עם כל ייצור והשלכת חפץ חדש, העולם מתמלא באשפה שכבר אי אפשר להרחיק באתרי הטמנה רחוקים מן העין והלב, וההשפעות שלה מורגשות באוויר, באדמה ובים.    

אם נצליח ממש לרגע לקחת צעד אחורה מהמרדף הזה, אפשר לחוות את תחושת ההתחדשות הנעימה בלי לצרוך דברים חדשים. כל החפצים שכבר קיימים, אצלנו ואצל אחרים, יכולים למלא את אותו הצורך שחפץ חדש היה ממלא.

אולי עבור המתנות לחג הבא, נוכל להשתמש בפרשנות אחרת ל׳חדש׳-

״דבר (חפץ או חוויה) שמעניק חווית התחדשות, ועושה טוב לאנשים ולסביבה״.

מה המתנה הכי טובה (ולא חדשה) שקיבלתן?